?למה צרפתית "לא רשמית" היא עדיין טאבו בהוראה
האם אי פעם הרגשתם את חומת חוסר ההבנה כשנחתתם בצרפת, למרות שנים של לימודים ותעודת DALF בכיס? אתם נכנסים ל-café (בית קפה), צופים בסדרה כמו Dix pour cent (בארץ מוכרת כ"עשרה אחוז"), ופתאום... בלקאאוט מוחלט. אתם לא מבינים כלום.
הבעיה היא לא בכם. היא נובעת מ-tabou pédagogique (טאבו פדגוגי) שנשמר על ידי המוסדות האקדמיים הגדולים.

תסמונת ה"צרפתית הרובוטית"
בבתי הספר הקלאסיים, בסורבון או באליאנס פרנסז, מלמדים français standard (צרפתית סטנדרטית) או français formel (צרפתית רשמית). זו שפה קפואה, אקדמית. התוצאה? אם תדברו בדיוק כפי שכתוב בספרי הלימוד, תישמעו כמו רובוטים – או גרוע מכך, תישמעו pompeux (יהירים).
תקשורת אמיתית – כזו שמאפשרת ליצור חברים ולהשתלב באמת – עוברת דרך ה-langue informelle (שפה לא רשמית). ובכל זאת, האקדמאיים מתייחסים אליה לעיתים קרובות כשפה "נחותה" או המונית. זו טעות אדירה.
הניסיון שלי ביפן: מעבר למילונים
כשהגעתי ליפן לראשונה, חוויתי את אותו הלם לשוני. שמעתי בכל מקום ביטויים כמו:
すげえ (sugee): שיבוש סלנגי וגברי של sugoi ("Génial" / "מדהים").
うめえ (umee): גרסה גסה ולא רשמית של umai ("C'est bon" / "טעים").
むずい (muzui): קיצור סלנגי של muzukashii ("C'est difficile" / "קשה").
המילים האלו לא הופיעו באף אחד מהמילונים הקלאסיים שלי. בסוף הבנתי שמדובר בקיצורים ושיבושים האופייניים לשפה המדוברת.
באותו יום למדתי שיעור יסודי: כדי באמת "לחיות" במדינה ולא להישאר זר נצחי, חייבים לקבל את ה-langue vivante (שפה חיה) ואת הקיצורים שלה. צרפתית מדוברת עובדת בדיוק באותו אופן: אם תחכו לשמוע את המשפט המלא והמושלם מהמילון, תפספסו את כל השיחה.
"הצד האפל": כללי ההגייה בעל פה
צרפתית לא רשמית היא לא כאוס ללא כללים. זו מערכת מדויקת המבוססת על économie articulatoire (חיסכון בהגייה): אנחנו מדברים מהר יותר, ולכן מפשטים.
הקסם של צליל ה-"CH"
אחד הסודות החשובים ביותר שאני מלמד את התלמידים שלי הוא השינוי של גוף ראשון "Je". כאשר אחריו מופיע consonne sourde (עיצור אטום) כמו C, F, P, S או T, ה-"Je" מתכווץ והצליל הופך ל-"CH" חד ומהיר.
הנה דוגמאות שתשמעו בכל מקום:
Je sais ← "Ché" (אני יודע)
Je suis ← "Chuis" (אני נמצא/הנני)
Je pense ← "Chpense" (אני חושב)
Je t'appelle ← "Chtappelle" (אני מתקשר אליך)
Je fais ← "Chfais" (אני עושה)
Je ne sais pas ← "Chépa" (אני לא יודע)
קיצורים והשמטות
אנחנו רואים גם תופעות שיטתיות אחרות:
L'élision du "Tu" (השמטת ה-"u" ב-"Tu"): Tu es où ? ← "T'es où ?" (איפה אתה?)
La chute du "Il"